באר היטב יורה דעה ק״כ

1 זכוכית. הטעם איתא בט"ז דזכוכית ג"כ נקרא מתכות דיש לו תקנה בהיתוך וטעם הטבילה כדי שיצאו מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל וכתב באו"ה דמצופים בזכוכית דינם כמצופים באבר:

2 ברכה. או יטבילן עם איזה כלי אחר בברכה כדלקמן ס"ט או"ה דהציפוי דלפנים אינו אלא לנוי. ומיהו במצופה בפנים ומחוץ לכ"ע יטבלנו בברכה. פר"ח. והמרדכי כ' דאפילו אינו מצופה אלא מחוץ באבר יטבלנו בלא ברכה וכתב הב"ח דיש לתמוה על מנהג העולם שמשתמשין בקדרות המחופים באבר מבפנים בלא טבילה כלל:

3 תלושים. והט"ז חולק ע"ז וס"ל דאפילו במים תלושים מהני אלא צריך שלא יאחז הכלי בכח רק בדיבוק בינוני ע"ש באריכות והש"ך כתב דצ"ע דכאן פסק המחבר בפשיטות שאם הכלי רפוי בידו בשעת טבילה מהני והרי הרמב"ם בפ"ב מהל' מקוואות כתב האוחז באדם וכלים ומטבילן הרי הן בטומאתן ואע"פ שרפו ידיו גזירה שמא לא ירפה וגם הב"ח פסק בסי' קצ"ח ס"כ גבי טבילת אדם דאפילו רפוי לא עלתה לו טבילה ובמס' מקוואות סוף פ"ח תנן בהדיא אדם וכלים בהדי הדדי ע"ש וצ"ע:

4 כלים. כתב הש"ך דיש פוסקים לברך על טבילת כלי מתכות וכתב הב"ח שכן עיקר ושכן ראה שנהגו ע"פ זקנים והט"ז כתב שא"צ להזכיר מתכות וגדולה מזו מצא בסוף או"ה בתשובה וז"ל אך מהרי"ז רונקי"ל השיב שאין להזכיר כלי רק להטביל סתם ובדיעבד אם בירך על כלים הרבה על טבילת כלי או על כלי א' על טבילת כלים יצא. פר"ח:

5 טריפיד"ש. פירוש שקורין בל"א דרייפו"ס ופידלייא"ש פי' רוס"ט בל"א וצולין עליו ממש האוכל:

6 שמפשיטין. כתב הש"ך הטעם דלאו כלי סעודה הן דעדיין צריכה הבהמה בישול או צליה:

7 המצות. וגם בזה יש לטבול בלא ברכה ט"ז אבל הש"ך כתב דאותן ברזלים גרעי טפי מאחר שא"א לשמשן למאכל אחר לכך א"צ טבילה כלל ולפ"ז נראה דמספריים של ירק מה שגוזזין אותו בהם ג"כ א"צ טבילה דלא כהב"ח וכ"ש דהמקדח שמנקבין בו ברזות החביות דא"צ טבילה וכן נוהגין וכתב באו"ה דה"ה הברזל שמתקנין בו קרעפלי"ך בפורים או שמגרדין בו העיסה שבעריבה א"צ טבילה רק אם מסירין בו השרוף מן הלחם כשמוציאין אותו מהתנור צריך טבילה:

8 חשוקים. פי' בל"א רעפי"ן וכתב הש"ך צ"ע דבב"י פסק דיש לטובלו בלא ברכה דמספקא לן אי אזלינן בתר המעמיד או לא לכן יש לטובלו בלא ברכה או עם כלים אחרים:

9 טבילה. משמע דצריך ברכה ואף על גב דבב"י פסק בכוס של כסף ומעמידו של עץ דיש לטובלו בלא ברכה י"ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס היא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ עכ"ל הש"ך והט"ז פי' בענין אחר ע"ש:

10 ברזל. וכתב באו"ה דהתחתון המקבל השחוק א"צ טבילה דכלי עץ הוא ומשפך של עץ ויש בו שפופרת של ברזל א"צ טבילה אע"פ שמשתמש בו דרך הברזל דמאחר שאינו מעמיד בטלה אצל המשפך וכן כל כיוצא בזה עכ"ל:

11 קלפים. וה"ה אם קנאו לסחורה ופסק הש"ך דיש להטבילו בלא ברכה וכן פסק הט"ז וכ' עוד דה"ה השואל כלי מישראל חנוני לצורך סעודה יטבילנו בלא ברכה אלא דיש לחנוני להודיע זה למי שיקנה אותו ממנו אח"כ שלא יטבלנו שנית בברכה ומ"ש הר"ב שהראשון אסור להשתמש לצורך סעודה אבל שלא לצורך סעודה מותר להשתמש בו אע"פ שנתקן לצורך סעודה כשנמלך עליו לחתוך בו קלפים א"צ טבילה וכן להיפך אם קנאו הב' לצורך סעודה אע"ג שהראשון לקחו לחתוך בו קלפים וכה"ג אפ"ה צריך טבילה:

12 יטבילנו. כלומר שאינו יודע אם דעת העובד כוכבים לשוקעו או לאו אבל אם יודע בבירור שאין דעת העובד כוכבים לשוקעו פשיטא דא"צ טבילה ופר"ח כתב אפילו יודע בבירור שאין דעת העובד כוכבים לשוקעו אפ"ה יטבלנו בלא ברכה וכ"כ ב"ח. מיהו היכא דאין דעת העובד כוכבים לשוקעו כתב מהרי"ל דאין להשתמש בלא רשות העובד כוכבים משום גניבת דעת דאסור אף בשל עובד כוכבים ואין נוהגין כן אלא משתמשין במשכנות העובד כוכבים אפילו בלא רשות העובד כוכבים אפילו ידוע שאין דעתו לשוקעו וכ"כ הט"ז שראה בקהלות גדולות שבימי הסוכות משתמשים בבגדים המצויירים משכנות של עובד כוכבים לנוי הסוכה ומשאילן לאחרים רבים וכן שלימים וחלילה לומר דכולהו עבדי איסורא. וכ"כ פר"ח ובה"י כתב דוקא בצונן רשות להשתמש בהו בכלי כסף אבל לא בחמין משום דמפסיד ע"ש באמת גם במהרי"ל לא חתם עצמו ע"ז אלא המעתיק אפשר ששמע וטעה עכ"ל הט"ז:

13 נשתקע. וכתב או"ה ומיהו אם הוסיף מעות להעובד כוכבים וקנה המשכון ממנו לאחר שהטבילו מספק צריך טבילה פעם אחרת ויברך דאדעתא דהכי לא טביל מתחלה ע"כ פר"ח חולק ופסק דיטבול פעם שנית ג"כ בלא ברכה:

14 חולקין. כתב הש"ך דהב"ח השיג על הר"ב בזה ואין דבריו נראין והעיקר כמ"ש הר"ב דאפילו בכסף של ישראל כיון שהעובד כוכבים עושה עיקר הכלי צריך טבילה בין שהעובד כוכבים עושה כלי חדש לגמרי או שהוא נקוב ולא היה מחזיק רביעית כיון שהעובד כוכבים מעמידו צריך טבילה אפילו כסף של ישראל דאומן קונה בשבח כלי וכ"כ הט"ז ע"ש ויש לטובלו בלא ברכה או עם כלים אחרים:

15 טבילה. בברכה ש"ך. אבל הט"ז פסק להטבילו בלא ברכה:

16 ברכה. משום דמספקא לן אי אזלינן בתר האומן והכא א"צ טבילה או אזלינן בתר מי שהכסף שלו. ש"ך:

17 משלו. כתב הש"ך דמשמע ליה להרב כשהישראל עשאו אפילו למ"ד דאזלינן בתר מי שהכסף שלו אפשר היכא דמקצת הכסף של ישראל מודה דא"צ טבילה אבל הט"ז כתב דנראה דט"ס יש כאן והך או שנתן מקצת כסף שייך קודם אבל אם וכו' וקמ"ל שני רבותות הא' דאם נתן העובד כוכבים כל המתכות אפ"ה לא יברך ואם לא נתן אלא מקצת משלו אפ"ה צריך טבילה עכ"ל ועיין פר"ח:

18 משכנו. אפילו היה דעתו לשקעו אצל העובד כוכבים אין צריך טבילה וכ' מהרש״ל ואם מתחלה השכינו בידו אדעתא שלא לפדות ונמלך ופדאו צריך טבילה וכתב הט״ז אע״ג דלעיל יש ספק בישראל שיש לו משכון מעובד כוכבים הכא שאני וראיה מפ' כל שעה פסחים דף ל״א דיש פלוגתא אי קני ישראל משכון מעובד כוכבים ואמרינן אבל עובד כוכבים מישראל ד״ה לא קנה:

19 בשותפות. דהא ודאי אינו יוצא מידי טומאה בטבילה זו דהרי עדיין שם שותפות העובד כוכבים עליו ומשמע אם חזר הישראל וקנה חלק העובד כוכבים צריך טבילה. ש"ך:

20 נשתקעו. כ' הש"ך דבגנב וגזלן אע"פ שנתייאש לגמרי מאחר שאינו רשאי להחזיק בו בפרסום לא נקרא שם העובד כוכבים עליו וא"צ טבילה ואף בשר ומושל אם לא נתייאש מהן ג"כ א"צ טבילה:

21 גדול. ומשמע מדברי הרמ"א דכאן לא בעינן כונה כלל וכן אם הטבילום ישראל אחר שלא מדעת בעלים עלתה להם טבילה ט"ז ומטעם זה גם טבילה על ידי עובד כוכבים מהני דיעבד אבל לכתחלה לא משום ברכה דלא כב"ח דפסק דלא עלתה לו טבילה דומיא דנדה ס"ס קצ"ח דהכא שאני ולפ"ז אם נפלו כלים למים קודם טבילתן שוב א"צ טבילה ש"ך מיהו כתב הט"ז דבתחלה לא יטבול ע"י עובד כוכבים לבד כי איך יברך על מה שיטבול העובד כוכבים אבל אם הישראל מטביל ג"כ איזה כלי באותה שעה אלא שהעובד כוכבים מסייע לו להטביל שאר כלים נמצא דהברכה קאי על מה שהישראל עושה שפיר דמי עכ"ל:

22 מקוה. כתב הט"ז אבל אחר שבת או אחר שיזדמן לו מקוה צריך להטבילו אפילו בברכה רק מאחר שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר משום חשש ספק ברכה ועיין בא"ח סי' שכ"ג ס"ז כ' הר"ב תקנה אחרת שישאב בו מים במקוה ועולה לו לשם טבילה והברכה אינה מעכבת עיין שם. ועיין בת' מהר"ל ן' חביב סימן ט"ז. תשלום דיני טבילת כלים עיין לקמן סימן ר"א ור"ב: